מוצר 2000 מכונות וציוד (1997) בע"מ נ' משרד עו"ד שוורצמן ושות'

החלטה

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

העובדות הרלוונטיות

בעקבות מחלוקת בדבר הסכם לרכישת ציוד משרדי וריהוט התנהלו בין הצדדים הליכים בבית משפט השלום בהרצליה (תא"מ 758-02-07) ואשר הסתיימו בהסכם שנכרת בהליכי גישור (להלן: "הסכם הגישור"), לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 10.10.07. במסגרת הסכם הגישור הוסכם, בין היתר, כי המשיבה תעניק למבקשת זיכוי לרכישת רהיטים, שאם לא תקיים התחייבותה יעמוד מלוא סכום התביעה לפירעון.

במהלך חודש דצמבר 2007 התברר למשיבה כי המבקשת נוקטת כנגדה בהליכי הוצאה לפועל, בטענה להפרת הסכם הגישור (תיק מס' 01-06209-57-8 בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב; להלן: "תיק ההוצל"פ"). לנוכח זאת הגישה המשיבה בתיק ההוצל"פ בקשה בטענת "פרעתי", לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ובמסגרתה טענה שכיבדה במלואו את הסכם הגישור ולפיכך יש לסגור את תיק ההוצל"פ ולחייב המבקשת בהוצאות.

ביום 17.12.08 התקיים דיון בבקשת המשיבה בפני ראש ההוצאה לפועל. במהלך הדיון הודיעו הצדדים לראש ההוצאה לפועל כי הגיעו להסכמה לסיום הליכי ההוצאה לפועל וביטול העיקולים אשר הוטלו במסגרתם. ראש ההוצאה לפועל אישר את הסכמת הצדדים ונתן לה תוקף של החלטה.

לאחר סגירת תיק ההוצל"פ, הגישה המשיבה תביעה זו כנגד המבקשת. לטענת המשיבה בכתב התביעה, תיק ההוצל"פ נפתח בחוסר תום לב מובהק והליכי העיקול שננקטו במסגרתו ננקטו אף הם בחוסר תום לב ובשרירותיות, כאשר עוקלו נכסים בשווי העולה פי 17 מהסכום לו זכאית הייתה המבקשת לפי הסכם הגישור. לטענת המשיבה יש לחייב את המבקשת לשלם לה פיצויים בסך 30,000₪, בגין הנזקים שנגרמו לה, הכוללים הוצאות משפטיות, הפסד ימי עבודה, טרדה והתרוצצויות, פגיעה בתזרים מזומנים ופגיעה במוניטין.

הבקשה לסילוק על הסף וטענות הצדדים

המבקשת טוענת שיש לסלק את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין ובשל שימוש לרעה בהליכי משפט.

המבקשת מדגישה את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים ביום 17.12.08 במסגרת תיק ההוצל"פ ואשר קבל תוקף של החלטה. הסכם זה, טוענת המבקשת, נועד לסיים את מלוא ההליכים בתיק כך שככל שהיו למשיבה השגות בגינו שומה היה עליה לתקוף את ההחלטה לאישור ההסכם בערעור ומשלא עשתה כן – נוצר מעשה בית דין בגינו יש לדחות התביעה על הסף.

לחילופין, טוענת המבקשת, יש למחוק את התביעה על הסף בשל העדר עילה, שכן אפילו תוכיח המשיבה את כל טענותיה לא תוכל לזכות בסעד המבוקש על ידה. בעניין זה מדגישה המבקשת כי המשיבה איננה מצרפת כל אסמכתא לנזקים הנטענים על ידה אף שהתביעה הוגשה בסדר דין מהיר.

למבקשת טענות נוספות ביחס לתביעה (כגון חוסר תום לב בהעלמת הסכם הפשרה, ביצוע עיקול ברישום בלבד וכפירה בנזקים הנטענים), אולם מקומן של טענות אלו בבירור התביעה גופה ואין להן משמעות לעניין הבקשה דנא לסילוק התביעה על הסף.

בתגובתה, לא מכחישה המשיבה את עובדת קיומו של הסכם הפשרה במסגרת תיק ההוצל"פ, אך טוענת כי זה מתייחס לטענת "פרעתי" בלבד ולא לנזקי המשיבה אשר כלל לא היו ידועים לה אותה עת. המשיבה טוענת כי לא נוצר מעשה בית דין וכי יש לנקוט משנה זהירות בבקשות אשר משמעותן סילוקה של תביעה על הסף.

דיון

הבסיס לתובענה זו טמון בדיני הנזיקין. כאשר נפגע אדם עקב הליך שיפוטי אשר ננקט נגדו על ידי יריבו, עשוי הנפגע למצוא את תקנתו במסגרת עוולת הרשלנות ובתנאי, כמובן, שיוכיח קיומה של חובת זהירות המוטלת על יריבו ואת יתר התנאים הנדרשים להקמת העוולה. כך גם כאשר טוען אדם כי יריבו נקט נגדו בהליך שיפוטי במזיד, בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של זכות הגישה לבית המשפט (רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד (5), 638, 655).

זכותו של אדם לתבוע את נזקיו עקב הליך שיפוטי שננקט כנגדו, אין פירושה זכות לדיון מחודש בטענות שהועלו בהליך קודם. משנסתיים הליך שיפוטי חל עקרון סופיות הדיון, לפיו חייבים בעלי הדין לכבד התדיינות שהתקיימה והכרעות שנתקבלו בגדרה. ככלל, חוסר שביעות רצון מתוצאות ההתדיינות איננה מקנה זכות לפתיחה מחודשת של ההליך, שלא על דרך הערעור לפי תקנות סדר הדין.

עקרון סופיות הדיון ודאי שחל על טענות שהועלו והוכרעו בהליך הראשון, אך עקרון זה חל אף על טענות שניתן היה להעלות בהליך הראשון. חובתו של בעל דין להעלות כבר בהליך המקורי את מלוא טענותיו. בעל דין איננו רשאי לנצור בליבו טענות רק בכדי להעלותן בשלב מאוחר יותר, לאחר שההליך הראשון הסתיים ובהליך משפטי חדש שייפתח בעיתוי בו יבחר בעל הדין. עיקרון זה נועד להגן על האינטרס הפרטי של בעלי הדין להכרעה בכל המחלוקות בהליך אחד ואף על האינטרס הציבורי למניעת כפילות, לייעול ההתדיינות ולמניעת הכרעות סותרות (ה"פ (י-ם) 2289/03 אבו אברהם ורוחמה ואח' נ' בית נקופה, מושב להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח' [פורסם בנבו]).

את רוחו של עקרון סופיות הדיון ניתן למצוא גם בכלל של השתק עילה. הכלל בדבר מעשה בית דין, ככל שהוא נוגע להשתק עילה, קובע כי אם תביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית משפט מוסמך – בית המשפט לא ייזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם אם היא מבוססת על עילה זהה. הגדרת העילה לצורך בחינת קיומו של מעשה בית דין היא רחבה ביותר. קביעת קיומו של מעשה בית דין נסוג השתק עילה איננו מחייב השוואה פרטנית של כתבי התביעה בשני ההליכים, אלא דווקא את בחינת מהות הדברים, האינטרס המוגן ומידת הדמיון בתשתית העובדתית. מקום שהתובע יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות הנוגעות למעשה במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כנסמכות על עילות זהות (ע"א 1545/08 אברהם מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בע"מ [פורסם בנבו] סע' 7 בפסק הדין). לצורך החלתו של הכלל בדבר השתק עילה, אחת היא אם מדובר בפסק-דין הנותן תוקף להסכמה שהושגה בין בעלי הדין או בפסק-דין שיש בו הכרעה במחלוקות שבין הצדדים.

בעניין דנא, ננקטו כנגד המשיבה הליכי הוצאה לפועל בטענה להפרת הסכם הגישור. המשיבה הגישה לראש ההוצאה לפועל בקשה בטענת פרעתי וטיעוניה התבררו בפניו. באותה בקשה בטענת פרעתי, העלתה המשיבה את טיעוניה בכל הנוגע לקיומו של הסכם הגישור, כאשר זו זו בדיוק התשתית העובדתית עליה מתבססת תביעה זו. בפני ראש ההוצאה לפועל טענה המשיבה כי כיבדה את הסכם הגישור שלכן יש לסגור את תיק ההוצל"פ (למשל בסעיף 10 לתצהיר התומך בבקשה טענת פרעתי) ואף בתביעה זו חוזרת המשיבה וטוענת אותה הטענה (סעיף 8 בכתב התביעה). זהו איפה מצב מובהק של ניסיון לדיון מחודש בטענות שכבר נדונו בהליך קודם והוכרעו בהסדר אשר קבל תוקף של החלטה.

לטענת המשיבה, ההתדיינות בתיק ההוצל"פ התמקדה אך ורק בטענת פרעתי ולא בנזק אשר נגרם לה כתוצאה מהעיקולים אשר הוטלו עליה בתיק ההוצל"פ. טענה זו איננה מרפאת את הפגם שבהתנהלות המשיבה. הכללים בדבר השתק עילה ומיצוי ההליך חלים הרי גם במקום בו לא הועלו טענות בהליך הראשון אף שבעל הדין יכול היה להעלותן. המשיבה הרי ידעה אודות העיקולים בעת ההתדיינות בתיק ההוצל"פ כאשר ההסדר אליו הגיעו הצדדים כולל במפורש את ביטולם. אין ולא יכול להיות ספק כי את הטענות בדבר הטלת עיקולים בהיקף מופרז או בחוסר תום לב יכולה הייתה המשיבה להעלות כבר במסגרת תיק ההוצל"פ ואין בבחירתה שלא לעשות כן כדי לאפשר לה לפתוח מחדש את הדיון בטענות שכאלו. הכללים בדבר מעשה בית דין מסוג השתק עילה ועיקרון סופיות הדיון חלים לפיכך גם על הטענות בדבר נזקי העיקולים.